בינתיים, העיתונות המתמחה עוקבת אחר אופרת הסבון התמידית בין האחים גלאגר מספקת חדשות ושערים של העימותים השבועיים של הבריטים, נואל, הבכור מבין הגלאגרים, הוציא השבוע אלבום חדש, המוביל את הקבוצה הציפורים הגבוהות המעופפות של נואל גלאגר. כמעט שלוש וחצי שנים חלפו מאז יציאת אלבום הסולו הראשון שלו (Noel Gallagher's High Flying Birds), שבו נואל גלאגר כלל צלילים חדשים ואגב, התרחק מהסאונד המסורתי של אואזיס של שנות התשעים.
באלבום החדש, שנקרא על שמו רודף אתמול, החיפוש אחר סאונד חדש נמשך, ומגוון הסגנונות שהוא שואב עליהם מתרחב עוד יותר. עד כה יצאו שני סינגלים המקדמים את היצירה החדשה הזו, באמצעות קטעי וידאו בודדים של השירים: בלהט של הרגע ו-Balad of the Mighty I. למרות שלאלבום החדש לא היו היצירות המוזיקליות הטובות ביותר שלו, הוא עדיין מכיל כמה מעניינות נושאים שכדאי להדגיש.
החל מהלחן של ריברמן, קריצה ללהקת האם שלו, Wonderwall?, שבסופו של דבר הופכת ליצירת רוק עם פיתוחים של שנות השבעים, כולל סקסופון. כדאי גם להאזין לסאונד הפסיכדלי ההיפנוטי של The Right Stuff, ברישום יוצא דופן בדיסקוגרפיה שלו, עם העוצמה המלודית של The Girl With X-Ray Eyes ו- The Dying Of The Light או הדופק המיידי של Lock All The Doors (נכתב ב-1992) ו-You Know We Can't Go Back; לא לשכוח את השיר הבולט ביותר של האלבום, Ballad of the Mighty I, שכולל את ג'וני מאר.