העיתונאי של העיתון האנגלי האפוטרופוס, אמה ברוקס, ערך ראיון עם הבמאי האמריקאי הגדול, קלינט איסטווד, שמתרבות כאן תרועה, ב תרגום אליסה קרנלי.
עם חותמו הנצחי של גיבור אמריקאי טיפוסי, איסטווד הוא עודד בחלק האחרון של הקריירה הנרחבת שלו להיות מאחורי הקלעים ולביים את סרטיו שלו. עם הדרמה החונקת נהר מיסטי, איסטווד הוא השיג הכרה מיידית וחלק גדול מהציבור והמבקרים גילו אותו כיוצר קולנוע.
קרוב מאוד לגיל 80 נפגש השחקן והבמאי עם גראן טורינו, המציין את פרידתו כשחקן. ובו הוא מגלם זקן עוין, אלמן ומאוד לא חברותי, הנושא כמה מהדעות הקדומות הגזעניות הקיימות בתוך החברה האמריקאית.
לאורך ההערה, איסטווד והעיתונאי סוקרים את המשמעות של יצירת סרט כמו גראן טורינו, של דמותו, של יצירתו הבאה, הגורם האנושי (ביופיק על נלסון מנדלה, בכיכובו של מורגן פרימן),
ההערה, להלן:
האם רצית לשחק את וולט מההתחלה?
כן, אהבתי את הדילמות שהייתי צריך לפתור. אהבתי את ההודעה מארצות הברית הישנה, שעשויה להיות מיושנת. וולט אולי מיושן. ”הוא צוחק ברכות. אבל ללמוד דברים חדשים. וזה מה שעושה את הסרט מעניין. אתה לוקח בחור מאוד דעתן, שמעליב את שוויון ההזדמנויות, ואתה שם אותו ליד אנשים שהוא נורא עוין כלפיהם. ופתאום הוא מסתכל במראה ואומר, 'יש לי יותר במשותף עם האנשים האלה מאשר עם המשפחה המפונקת והמגעילה שלי'. הוא מבין שאנשים אלה אוהבים להיות איתו, גם אם הוא לא אדם נחמד במיוחד.
האם דאגת למצוא את הטון הנכון?
הוא לא דאג מכלום. כשתגיע לגיל שלי, מה הם יכולים לעשות לך? היו לי שלושה סרטים מועמדים מתוך חמשת האחרונים שעשיתי. אני פשוט עושה את הסרט הכי טוב שאני יכול. כל השאר פוליטיקה ומרחיבה. אני לא טוב בזה. אני חושב שהמסר שלנו היה טוב כמו כל הודעה אחרת השנה. כך גם הדברים.
האם ההבל שלך לא סובל כשרואים אותו על המסך?
מאוחר מדי להבל. שמונים זה רק מספר. רבים מבוגרים בשנות ה -40 לחייהם. אם הייתי בן 30 הייתי אומר, 'היי, זו לא זווית טובה'. אבל עכשיו אין זוויות טובות. אז אתה מקבל את זה וממשיך הלאה.
אני תוהה אם מורגן היא רואה בו אבא מגניב או כאבא שמביך אותה. איסטווד נראה מופתע בשלב זה. «אני חושב שהוא רואה בי אבא מגניב. אנחנו מסתדרים ממש טוב. יש לי גם בת מתבגרת. אני חושב שהם חושבים שאני אבא טוב. אני לא אובייקטיבי לגמרי. אני לא חושב שהם רואים בי בחור שאמור להיות סבא שלהם. נהגתי לצחוק על זה: נהגתי לומר שילדיי לא נתנו לי נכדים ואז נאלצתי להביא נכדים משלי.
זה לדמיין את היותו ילד זכר של קלינט איסטווד דהיא חייבת ליצור בעיות מסוימות, בדיוק כפי שהיותה בתו של סמל כלשהו של נשיות יכולה ליצור אותן עבור בת. אני שואל אותו אם מערכת היחסים שלו איתו עולה יותר מבנותיו. «אולי אולי לא. אני לא חושב שהם חייבים בסופו של דבר להסתכסך. על ההורים להנחיל להם את ההיגיון של החיים. לא כולם הופכים לדמות מוכרת. יש לזה יתרונות וחסרונות. אל תיתן לזה יותר חשיבות ממה שיש לו. אתה אף פעם לא בשליטה מלאה. אבל הוא צריך לשאוף לקבוע את סדר היום, והגורל יעשה את השאר.
לקריאת הראיון המלא לחצו כאן
מקור: תרועה