היום אנו זוכרים במדור שלנו 'קולנוע וחינוך' את אחד התפקידים הסמליים ביותר של הנעלמים פרננדו פרנאן גומז, בניהולו של חוסה לואיס קוארדה ב- «לשון הפרפרים«, סרט משנת 1999, שבנוסף לפרנן גומז הנ"ל, היו בקאסט שלו: מנואל לוזאנו, אוקסיה בלנקו, גונסאלו אוריארטה, גיירמו טולדו, אלכסיס דה לוס סנטוס וג'סוס קסטיון. באופן מוזר, ראינו גם את פרן גומז לאחרונה בסרט 'מעלה אזניה!' שכבר דיברנו עליו כאן, אבל שם הוא מילא תפקיד שונה מאוד.
התסריט, מאת רפאל אזקונה, ממקם אותנו ב-1936, שבו דון גרגוריו ילמד את מונצ'ו במסירות ובסבלנות את כל חוכמתו במונחים של ידע, ספרות, טבע, ואפילו נשים. אבל הרקע של האיום הפוליטי תמיד יישאר, במיוחד כאשר דון גרגוריו יותקף על כך שהוא נחשב לאויב של המשטר הפשיסטי. כך ייפתח פער בין שני החברים הללו, המובא בכוח ההקשר המקיף אותם. פוליטיקה ומלחמה באים בין אנשים ומובילים בהכרח לטרגדיה.
אנחנו ללא ספק אחד התכשיטים של הקולנוע הספרדי (זוכה ב-1999 מתוך 4 גויאים (שחקן העולה החדש הטוב ביותר, הבימוי הטוב ביותר, הסרט הטוב ביותר והביצוע הגברי המוביל הטוב ביותר)), שבנוסף לקריינות החיים הכפריים בספרד ערב מלחמת האזרחים הגורלית, מדבר על החיבה המתעוררת בין סטודנט ופרופסור רפובליקאי.
והחיבה הזו היא שמושכת את תשומת ליבי בהיבט החינוכי. הקשר הטוב של המורה עם תלמידיו בכיתה חשוב מאוד בתהליך ההוראה. לקשר הזה יש השפעה חיובית על הלמידה ולדעתי יש לו השפעות הדדיות, אם התלמיד יעריך את המורה שלו הוא יקשיב לו ביתר תשומת לב וזה בנוסף לתועלת הלמידה יועיל למורה, שירגיש סיפוק ולתלמיד שילמד. המורה אינו יכול להגביל את עצמו בהעברת ידע ובהוראת המקצועות, המורה חייב בחלקו לאהוב את תלמידיו, להראות את עצמו מוכן לתת הכל עבורם ובכך הם יגיבו באופן רצוי, כי כאשר אחד רוצה, הוא שם את הטוב שבעצמו בשני. אדם ואדם אהוב גם נותן את המיטב.
אז בסרט פרנן גומז אוהב את התלמיד שלו, דואג לו ומנסה להעביר לו את זה כדי שילמד. למרבה הצער, בסופו של הסרט, כמו במציאות, האהבה המקצועית הזו של המורה לא תמיד מוחזרת על ידי התלמידים. אבל, אתה צריך להילחם חמוש בזה, כדי להגיע לתלמידים. וזה הרעיון החינוכי שאני מחלץ מהסרט, מורה שאוהב את תלמידיו ומעורב בהם עד ההשלכות האחרונות.
עוד מידע - קולנוע וחינוך: '¡Arriba Azaña!'
מקור - לדינוזאורים יש גם בלוג