הקולנוע הקולומביאני עדיין מחפש את מקומו, והפעם הוא מביא לנו סרט תיעודי מונפש, שכותרתו 'קולות קטנים', שנכתב וביים ג'אירו אדוארדו קארילו, זה נחשב בשיתוף עם אוסקר אנדראדה ובכיוון האמנותי עם אדלה מנוטאס.
ארבעה בנים בגילאי 9 עד 12 מספרים כיצד היו חייהם בפנים הקולומביאני וכיצד האלימות הסיעה אותם לבוגוטה. אביה של מרגריטה נחטף; משפחתו של פפיטו נאלצה לעזוב את ביתם; ג'ון איבד יד ורגל; חואניטו הלך שולל להילחם בג'ונגל. בעוד הקולות מלחינים סיפור מקהלה אפל וטראגי, סיפוריהם מאוירים בציורי ילדים משל עצמם, המונפשים במגוון טכניקות מפתיע. הכל, יתר על כן, בלי לקחת צד יותר מזה של אהבה משפחתית והקריאה לעצור כל אלימות; כי, כפי שאומר אחד הנערים, "כל חמוש מעורר אימה".
כפי שאמרנו, 'קולות קטנים' הוא א דוגמה חדשה לכמה הקולנוע הקולומביאני יכול להציע לנו (אחרי החגוג 'השממה'), וזה בגלל הטכניקות החדשות שלו לספר לנו סיפורים שמגיעים אלינו בפנים. בהזדמנות זו, זהו הסרט התלת מימדי הראשון שהעזו ליצור בארץ, והדברים הלכו די טוב.
כך, 'קולות קטנים' מציג בפנינו את אלפי הילדים שסבלו ממציאות העימות המזוין בקולומביה באמצעות ארבעה ילדים, כדי לאפשר לנו לקבל מושג כיצד הם חיים ומה היו אפשרויותיהם. קשה אך מומלץ לראייה המעולה שמוצגת בפנינו. לסיכום, סיפור שאני ממליץ עליו, ושאני כבר מספר לך את זה יותיר אותך עצוב, חסר אונים, זועם, ומתבייש במינו. אך למרות זאת, יש חלק חיובי, וזה המסר שילדים אלה מעבירים לנו, שאחרי הפסדים וצער בעבר, הם צברו חוכמה מדהימה.
עוד מידע - מתח אימתני ב'שממה '
מקור - labutaca.net