אלימות היא שפה תקפה כמו כל שפה אחרת. זה מה שזה מראה לנו ניקולה מתפתל Refn עם "רק אלוהים סולח»שמגיע לספרד בזכות פסטיבל סיטגס.
הסרט החדש הזה של הבמאי של "דרייב" מציג לנו דמויות שמתקשרות רק באמצעות אלימות, בין אם מילולית או פיזית, כמו ברוב המקרים בסרט.
Winding Refn מספר מחדש ריאן גוסלינג כך שהוא יישאר חסר רגשות מול המצלמה עם פרצוף חסר הבעה, אם כי בהזדמנות זו לא ניתן לומר שהשחקן האמריקאי הוא הדמות הראשית של הסרט, שכן הגיבור גונב אותו ויטאיה פנסרינגארם שגם עם הופעה כמעט חסרת הבעה יכול להזכיר לנו את התקופות הטובות ביותר של Takeshi Kitano מול המצלמה.
ראוי לציין גם את התפקיד של קריסטין סקוט-תומאס זה מראה לנו את הצד האלים ביותר שלה, במקרה הזה באופן מילולי.
אבל אם זה זורח בשביל משהו «רק אלוהים סולח»לא בגלל הביצועים שלו ולא בגלל התסריט שלו, מה שמשאיר הרבה מה לרצוי, הסרט באמת יוצא דופן באווירה שהוא יוצר, במיוחד עם הצילום של לארי סמית ועם המוזיקה של צוק מרטינז, שניהם מחאו כפיים בפסטיבל סיטגס לאחר ששמותיהם הופיעו בקרדיטים האחרונים.
סרט סוחף מבחינה ויזואלית ומוזיקלית אבל לא מתאים לצופים שזקוקים לטיעון מוצק כדי לפרנס את עצמם.
עוד מידע - שלושה סרטונים חדשים של "רק אלוהים סולח"