אם תשאלו אותי מהם הסרטים הטובים ביותר בפילמוגרפיה של קוונטין טרנטינו כבמאי קולנוע, ברור שהם שני הסרטים הראשונים שלו Reservor dogs (1992) ו-Pulp Fiction (1994).
מאז, הוא לא השיג קונצנזוס ביקורתי עם שאר סרטיו או עם קיל ביל, סרטו הטוב ביותר, עד הגעתו של ממזרים ארורים בגלל Four Room, ג'קי בראון וגריידהאוס עדיף שלא להזכיר.
עם ממזרים ארורים אנחנו נפגשים שוב עם הקוונטין טרנטינו שאוהב דיאלוגים וקולנוע (ומוזיקה לקולנוע) כדי להראות לנו מלכתחילה, בקר נאצי וציד, כמה שיחות מעובדות מאוד שמחזיקות את הצופה במתח.
טרנטינו מאחד מצוין את כל קווי העלילה של סרטו, חוץ מלספר את הסיפור מדוע לדמותו של בראד פיט יש צלקת על הצוואר – הסיפור הזה ייפול מהמונטאז'.
כמו כן, ושימו לב לצופים, בסרט יש כמה סצנות די טובות.
לסיום, תגיד לך את זה ממזרים ארורים זה הפך לסרט הקולנוע הרווחי ביותר של טרנטינו בארה"ב בפילמוגרפיה שלו עם ברוטו של 110 מיליון דולר.