סרטו האחרון של פדרו אלמודובר, החיבוקים השבורים, שיצא בסוף השבוע האחרון בארצנו, עורר ביקורת רבה בקרב הצופים שכבר ראו אותו, כולל אני.
החיבוקים השבורים מציג בפנינו סיפור של אהבה, תשוקה וקנאה שבה "הקסם" של אלמודובר, שהעניק לו כל כך הרבה תהילה, לא מופיע בשום מקום. בדרך זו, אנו מוצאים את עצמנו לפני סרט שטוח שלפעמים הופך לכבד ושצופה המתנסה בו יגלה לפני הזמן את הסודות שחלק מהדמויות מסתירות.
ואם כבר מדברים על הדמויות, זהו אחד מהקאסטים הגרועים ביותר בפילמוגרפיה של אלמודובר, שבו רק Lluís Homar נשמר כי השאר, במיוחד הצעירים ביותר, אינם ניצלים משריפה.
העבריין הגרוע מכולם הוא השחקן הצעיר תמר נובס, המגלם את בנו של בלנקה פורטילו, זוכה פרס גויה לשחקן החדש בשנת 2004 עבור ים בפנים, מכיוון שכמה מסצינותיו לא יתקבלו על ידי סטודנט של קורס וידאו ועריכה.
שחקן נוסף שגם הוא לא זוהר במיוחד, ויותר מכך עם האפיון שהוא סובל בסרט, הוא השחקן הצעיר רובן אוצ'אנדיאנו.
פנלופה קרוז ממלאת את תפקידה כאישה מיוסרת וממלאת את המסך בפוטוגנית שלה, אבל בחייך, אין לה גם תפקיד להשוויץ יותר.
תִמצוּת, החיבוקים השבורים, סרט מבדר אבל יותר היה צפוי לאחר ההצלחה של וולבר.