בוא המאה ה-XXI הקולנוע של אמיר קוסטוריצה התחיל ללכת מעיניו יותר מזה שפיתח ב- 80 y 90.
הסיבות לשינוי זה היו, מצד אחד, שחלק מסיפוריו החלו לחזור על עצמם במידת מה, היו דומים מאוד לאלו שפיתח בסרטים קודמים, ומצד שני שיוצר הסרט התחלתי לחפש ליצור קולנוע מיעוטים יותר.
דוגמה לקולנוע יותר מיעוט זה היה סרטו התיעודי "סופר 8 סיפורים" משנת 2001. הקלטת זו הייתה ההקלטה של מה שהתרחש מאחורי הקלעים בסיור של הקבוצה המוזיקלית של הבמאי עצמו "אמיר קוסטוריקה והתזמורת ללא עישון«. זה היה הראשון שהבמאי עשה סרט תיעודי, אם כי זה לא יהיה היחיד.
ב-2004 צילם קוסטוריקה את "החיים הם נס", סרט שזכה בפרס פרס החינוך הלאומי, משמש ככלי חינוכי עם CD-ROOM מצורף המעודד תלמידים להתווכח. "החיים הם נס" הוצג בפסטיבל קאן בו בחר בדקל הזהב.
שנה לאחר מכן אמיר קוסטוריקה משתתף בסרט «כל הילדים הבלתי נראים«, סרט שבו משתתפים שבעה במאים בעלי יוקרה רבה, כמו ספייק לי או רידלי סקוט, כל אחד מהם תורם סרט קצר על מצבם של קטינים במקומות שונים בעולם.
ב-2007, לאחר חלוקת יוגוסלביה לשעבר, הוא צילם את סרטו הראשון בהפקה סרביה "הבטח לי". שוב הוא בוחר בדקל הזהב בקאן עם סרטו.
עם "Maradona por Kusturica" הוא חוזר לדרכו של הסרט התיעודי שהחל ב-2001 עם "סופר8 סיפורים". בסרט התיעודי החדש הזה הוא ניגש לכוכב הכדורגל דייגו ארמנדו מראדונה עם נקודת המבט המיוחדת שלו.
מידע נוסף | מאסטרס לסרטים: אמיר קוסטוריצה (שנות ה -00)
מקור | ויקיפדיה
תמונות | en.ria.ru engineeringdepelicula.blogspot.com precriticas.com