במאי שככל שהוא מתעקש לעשות סרטי ז'אנר, כך הוא יוצר את הסגנון שלו. קוונטין טרנטינו זהו, ללא ספק, אחד המעריצים הגדולים ביותר של קולנוע סופרים אמריקאי.
הבמאי הופיע עם הפרויקט של "להרוג את ביל" לאחר שש שנים חלפו והציפיות של כולם היו גבוהות מאוד, בנוסף היה חוסר אמון גדול בקרב עוקביו לאחר הקבלה הדלה של"ג'קי בראון" היה סרטו האחרון עד התאריך. הידיעה שהגיעה מהצילומים תמהה את הציבור, שהחל לפקפק אם סרט סמוראי שבו מתבזבז כמעט אלפיים ליטר דם יביא לתוצאות טובות.
לגבי משך הזמן, שעמד על ארבע שעות, חברת ההפקה לא לקחה שום סיכון וחילקה את הסרט לשני חלקים להקרנה. הוצאת החלק הראשון תחת השם "Kill Bill: Volume 1" ב-2003 ושמירת החלק השני שלו לשנה שלמה כדי להוציאו בתור "Kill Bill: Volume 2" ב-2004. לבקשתו המפורשת של טרנטינו, הוכרזו שני החלקים בתור "סרטו הרביעי של קוונטין טרנטינו" בהתייחס לעובדה שהוא הגה אותו כאחד ולא כשניים, המשך לשני.
עבור הפרויקט הזה, הבמאית שוב הייתה אומה תורמן, שחקנית שנתנה תוצאות כל כך טובות לפני שנים ב"Pulp fiction". וכמו שהוא עושה בדרך כלל בכל סרטיו, טרנטינו הציל תהילה ישנה משכחה, במקרה הזה זה נפל בידי דיוויד קאראדין, ששיחק רק שלושה תפקידים בסרטים בינוניים מאז שעזב את הדמות המיתולוגית של הסדרה "קון פו: האגדה ממשיכה "ב-1997.
הסרט זכה להצלחה מוחלטת עבור הציבור, שאחרי שראה את הכרך הראשון, חיכה בכיליון עיניים עד שיגיע השני, שבבתי קולנוע רבים הוצג בתצוגה מקדימה עם סשן כפול של שני הכרכים יחדיו.
שוב בראש אור הזרקורים לאחר הקרנת הבכורה של שני הפרקים של "להרוג את ביל", החליט הבמאי לקחת הפסקה, כמקובל אצלו כשהוא מסיים סרט, לכתוב, ובעוד שהגיע הזמן לשים במרץ הפרויקט הבא שלו נקרא כבמאי אורח במקומות שונים.
ב-20 באפריל 2004 הוא ביים פרק של "ג'ימי קימל לייב!" ובשנת 2005 פרק כפול של שעה וחצי מהסדרה "CSI: Crime Scene Investigation" שנקראה סכנה חמורה, שהיה לה קהל רב ובה ניתן היה לראות את המגע האמיתי של הבמאי. כמו כן, בשנת 2005, הוא היה במאי אורח בסרטו של שותפו וחברו רוברט רודריגז, "עיר החטאים", שם צילם את הרצף של קלייב אוון מדבר עם בניסיו דל טורו כשראשו מחורר בקנה של אקדח בזמן שנמלט במכונית. סצנה ייחודית ביותר.
בשנת 2007 יצאו שני חברים לבצע פרויקט שיזכיר את ההפעלות של פעם, אז כל אחד צילם את הסרט שלו, עצמאי לחלוטין אחד מהשני, שני החברים האלה היו טרנטינו ורודריגז והם קראו לרעיון שלהם "גריינדהאוס". רודריגז מצידו צילם סרט זומבים בסגנון הטהור ביותר מסדרת B. הסרט השני היה "מוות הוכחה", הסרט העלילתי החמישי שעשה טרנטינו לאחר שהציג לראשונה חמש עשרה שנים קודם לכן עם "כלבי מאגר".
הפרויקט של "מוות פרופ". הוא הופיע בן לילה בניגוד, למשל, ל"קיל ביל" שהתבשל במשך שמונה שנים, מאז שהבמאי ואומה תורמן דיברו על הסיפור על הסט של "Pulp fiction".
בסרט זה הבמאי מציל את קורט ראסל מהשכחה, שחקן שהיה בשפל מאז הקולנוע של בריונים כמוהו, סיגל או ואן דאם יצא מהאופנה. צוות נשי נהדר, בהשתתפותה המוזרה של זואי בל, שנבחרה על ידי טרנטינו לאחר שפגשה אותה ככפילה של אומה תורמן ב"להרוג את ביל". בסרט, בל מגלמת את עצמה. הסרט, כמו כל הבמאי, הפתיע וכמעט תמיד בצורה חיובית מאוד. טרנטינו עם חמישה סרטים בלבד ביסס את עצמו כאחד הבמאים הפעילים הטובים ביותר.
אחרי "הוכחת מוות" החלו להישמע שמועות שהבמאי מכין סרט על מלחמת העולם השנייה, אבל אנשים לא האמינו למילים האלה. אבל זה היה נכון, טרנטינו הכין את "ממזרים ארורים", חזון מאוד מסוים של הרייך השלישי. בסרט הזה הייתה לו הפרשנות של בראד פיט, אבל ההופעות שהפכו את הסרט לגדול היו אלה של מלאני לורן הצרפתייה וכריסטוף וולץ האוסטרי. וולץ זכה באוסקר ובגלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר ובפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן, גילדת שחקני המסך העניקה לסרט את פרס הקאסט הטוב ביותר ושחקן המשנה הטוב ביותר גם עבור Waltz. הסרט, בין מועמדויות רבות אחרות, קיבל שמונה לפרסי האוסקר של הוליווד. הצלחה מסחררת נוספת של קוונטין טרנטינו, שנמצאת במגמת עלייה, זוכה ליותר ויותר עוקבים ומסנוורת עוד ועוד מבקרים.
מידע נוסף | מאסטרים לקולנוע: קוונטין טרנטינו (שנות ה-00)
מקור | ויקיפדיה
תמונות | landdecinefagos.com walrussinclair.blogspot.com.es mariespectatriz.blogspot.com.es