במוסד ציבורי צ'ילי לחינוך תיכוני, נקרא Lyceum 6 Andrés Bello, שהחתך החינוכי שלו היה מהסוג הזה מדען הומניסט, של נטייה דתית ובמקום בו למדו רק סטודנטים גברים, שלושה אנשים חסרי פרועה בילו את ימיהם שלא יכלו לשבת בשקט בכיתה: הם התעצבנו והפריעו בכל רגע, ובאופן פרדוקסלי, תמיד השיגו ציונים טובים.
אבל שלושת המתבגרים שהיו באותה שנה בשנה הראשונה ללימודי תיכון, לא היו לבד ברצון חסר המנוחה הזה לעצבן ולשאול, אופייניים מאוד לאותן שנים צעירות: הם יצרו מעין "כנופיה" עם חברים אחרים לכיתה שהביאו מהראש לחדר כולו ולמורים שחסרו מזלם ללמד אותם לעתים קרובות.
זה בערך ב מרץ de 1979, כאשר החלה שנת הלימודים, ששלושת הצעירים האלה בעלי מבנה שלד מכירים זה את זה. יש האומרים שדי בשיחה ביניהם בלבד כדי לדעת שיש להם הרבה תחומי עניין משותפים, עד שכמעט באותו הרגע הם החליטו לאחד את ייעודם ולצאת עם כל האנרגיה והרצון האפשרי לקראת הדרך החמקמקת אך האטרקטיבית ביותר. של מוזיקה.
זה לא לקח הרבה זמן חורחה גונזלס, קלאודיו נאראה y מיגל טפיה, הם ימצאו אנשים עם טעם ודאגות דומים.
נאמר ונעשה, הם היו פוגשים זוג אחים שבמקרה היו שכנים של נאריה: רודריגו ואלווארו בלטראן והכל יתחיל להתעצב שם, כי בין ההבדלים וצירופי המקרים שהיו ביניהם, בלט רעיון מרכזי: תעשה מוזיקה טובה...
עצמאות תרבותית
(סזאר פינטו)