הסרט של ג'ון פטריק שאנלי, עם מריל סטריפ ופיליפ סימור הופמן בתור גיבורים, זה סימא אותי. באמת ציפיתי להרבה מהשחקנים, אם כי מעט לטיעון שכאשר הוצג התקציר, האחראים על קידום הסרט לא הרחיקו לכת. דרמה שהיא יותר ממה שמציעים הכרזות והתקצירים, ועוטפת אותנו במציאות שכבר רחוקה למדי היום, אך אין פירושה שהיא מפסיקה להיות אמיתית בסביבות רבות של החברה בצפון אמריקה, מאז מה שהיום הם הם תוצאה של מה שהיו.
הסרט מסתובב כל הזמן סביב ספק, כפי שהכותר חושף. אבל זה לא הספק אם עשה את מה שנחשד או לא, אלא שחוסר הוודאות מגיע למקומות גדולים יותר ומקיפים יותר. וזה שהספק הוא על מה שנראה כנכון, על מה שצריך להיות נכון, על אמון או לא, על אמונה, ספק אם להאמין או לא, להטיל ספק במה שנאמר ובמה שנשאר מאחור. יש ענן גדול של אי ודאות המקיף את סביבות הסרט, וכלוא כל אחת מהדמויות תחת "אולי" נצחי, שבסופו של דבר שבסופו של דבר ישבור מישהו.
תצלום ללא דופי, המתאר בוירטואוזיות רבה, ואמינות כביכול (ואיננו יכולים לומר שכך היו הדברים) תקופה מסובכת של חברה מסובכת עוד יותר. כיוון ללא דופי, מבמאי שלא הכרתי את שמו, וכיום הוא מגלה סרטים קודמים המעוררים מעט השראה, כגון «חי "," קונגו "," ואלס הצבעונים", בין היתר. «ספק״עובד על ידו מיצירה שנכתבה על ידי שנלי, הנושאת את אותו שם.
ומה לומר על השחקנים שלא ידוע. לא ייאמן שניהם, כשהם ניחנים בכישרון המאפשר להם להתנדנד בין תפקידים כאלו, ואחרים כמו "פראדה של Devil wear", במקרה של מריל סטריפ, או "קפוטה" במקרה של הופמן. אני חייב לומר שהם שני וירטואוזים, שעבודתם ללא דופי כמו תמיד נותנת לסרט את מה ששחקנים שונים לא יכלו לתת לו.
למי שלא ראה את הסרט אני ממש ממליץ עליו.