בימוי סטיבן הרק, עם תסריט של סטיבן גודקאו וג'ון מאסיוס, הסרט "מת כמוני: אם לאחר המוות"האם, כפי שנאמר לפעמים באכזריות,"מְחוּרבָּן".
עם הצעה דרמטית קלישאתית משהו, אבל כזו שאפשר לומר שהיא בסדר במידת המקוריות הנמוכה שלה, הסרט מציע אינדיקציות שנותרו בלתי פתורות, ומחפש הבנה של הצופה של אלמנטים שמעולם לא הוצגו או אפילו הובהרו. ילדה שמתה ממושב אסלה שנפל מהחלל הופכת לפסאודו-מתה בחיים. וזה שתפקידו, ממותו, לקחת את נשמתו של הנפטר הטרי, בעוד (ואני עדיין לא מגלה מדוע) הוא מקיים חיים נורמליים בעולם החיים, עובד, נוהג במכוניתו, ו הוא מתאחד עם אחותו, לה הוא מגלה את כל העניין, והיא רק מקיאה. עכשיו, יחד עם עוד שלוש דמויות נדירות (ואבות טיפוס מדויקים של מה שאי אפשר לפספס בקבוצת גיבורים, אם תרצו), הם נתקלים במנהל חדש בעניין של לקיחת נשמות מהמתים, מה (ולא הבנתי ובכן למה) משחק איתם "בוא נראה מי לומד לקח", מיישם את הקוד הידוע של יחסי סיבה/תוצאה, שבאמצעותו "לא תוכל לשטות בגורל." עכשיו, במנג'ונג הזה שנראה מוזר יותר ממה שהוא, יש אינסוף קצוות רופפים ובעיות לא פתורות. אחד המקרים שמוצגת הגיבורה (שקוראים לו ג'ורג', באופן מוזר, ונראה אפילו יותר גבר מאישה) הוא זה של מות אהובה של אחותה, ומכיוון שהיא מאחרת לתאונה, הילד נלקח ל- בית חולים והם מחזיקים אותו במכונת הנשמה ובמצב וגטטיבי. עכשיו, היא הולכת אינספור פעמים לנסות לקחת את נשמתו, ושום דבר לא קורה, אנחנו לא יודעים למה. רק כשאחותו הצעירה, שמגלה על כל הפרשה, מצליחה להיפרד ממנו, הילד מצליח למות, וג'ורג' משלים את משימתו. זה טיפשי, מגוחך אפילו בעלילה שמוצגת כפי שהיא תהיה בקוד מסוג זה.
אני חייב לומר שכעסתי, ואם סיפרתי לכם את הסוף, שהוא צפוי ואפילו מטופש, זה בגלל שהסרט לא שווה צפייה. יש בו שחקנים ללא שם, כגון אלן מות', קאלום בלו, שרה ווינטר, ג'סמין גאי, בריט מקיליפ, ורבים אחרים. בארצות הברית הוא כבר ערך בכורה רשמית, שאר העולם לא יודע מתי הוא יגיע, והאמת היא שלא יהיה צורך לעשות זאת. סליחה, אבל הסרטים שמבטיחים ולא מקיימים מרגיזים אותי.