בתוך המחזור שלנו 'קולנוע וחינוך' אנו מתמודדים היום עם סרטו של ווס קרייבן (סיוט ברחוב אלם, לצרוח 5?), כן ווס קרייבן, וזה מוזר שבמאי שמתמסר בדרך כלל לקולנוע של הפחדים והאימה, נותן לנו סרט של קומתו ורגישותו של 'מוזיקת הלב' (1999), שעבורו ידע להקיף את עצמו בקאסט של אמנים יוצאי דופן כך שהמנה יצאה עגולה, ו אחד מאותם סיפורים שגורמים לחליל לנגן (במקרה זה הכינור).
הוא מעוצב בהשראת אירועים אמיתיים גלוריה סטפן בתפקיד קטן ושירה, ומשקל הבולטות נושא ב מריל סטריפ, אשר לתפקיד זה שוב היה מועמד לאוסקר, בליווי איידן קווין, אנג'לה באסט, ג'יין לייבס, קירן קולקין וג'יי או סנדרס, בין יתר.
רוברטה גוואספרי היא אם לשני ילדים קטנים. כאשר בעלה עוזב אותם, היא נמצאת במצב רע מאוד. חבר מייעץ לו לשחזר את הידע הישן שלו במוזיקה ואוסף הכינורות שלו, להציע ללמד בבית ספר תיכון. הוא עושה זאת, ונלחם בעבות ובדקים, מצליח ליצור בבית הספר שלו בהארלם תכנית כינור מוצקה, אשר מטעה הרבה בנות ובנים שלא היו יכולים לחלום לנגן על הכלי הנ"ל.
הסרט 'מוזיקת הלב' כבר זכה לאהדה שלי לפני שראיתי אותו, וזה בגלל הקאסט שלו, מריל סטריפ וגלוריה סטפן תמיד קסמו לי. אבל אם הנושא הוא גם חינוכי והסרט בעל הרגישות שיש לו, היה ברור שהייתי אוהב אותו. 'מוזיקת הלב' מתעמק בחינוך באותיות גדולות, האמיתיות, ומתמקד במאמץ ובהקרבה שכל מורה חייב לעשות כדי ללמד את תלמידיו, במקרה זה של מוזיקה, תחום שיכול להפוך לתשוקה אמיתית אם אתה יודע להוביל.
הטריק הוא, לדברי רוברטה גוואספרי, ב לשלב ריכוז ומשמעת במידה הנכונה, עם תחושה אמיתית, כך שכאשר המשחק מתבצע מהלב, עם הרגשה. אל תפספס את זה.
עוד מידע - "צעקה 5?, יהיה סרט חדש של זיכיון האימה הזה
מקור - לדינוזאורים יש גם בלוג