ל-2016 יש הייתה שנה גורלית בכל הנוגע לאובדן אמנים גדולים. פרידה מוקדמת משמות בית סצנת המוזיקה וההיסטוריה של המוזיקה בכלל.
למרות החדשות העצובות, שנת 2016 הייתה שנה של מוזיקה טובה. השירים הטובים של השנה הביאו לנו רגעים בלתי נשכחים.
ב-10 בינואר של אותה שנה הוא נפטר דיוויד בוא, יומיים בלבד לאחר שהוציא את אלבומו "Blackstar". ב-21 באפריל הוא מת נסיך בגיל 57. 7 בנובמבר לאונרד כהן, והדמות המאוד חשובה האחרונה שנוספה לרשימה הייתה ג'ורג' מייקל, שמת באותו יום חג המולד, בגיל 53.
מייגן טריינור, "לא"
עוד פצצה עם חותמת Meghan Trainor. כישרון שגורם לה לבלוט בקרב מלחיני להיטים. המילים ממשיכות בקו הכוח של טריינור, שהציבה בצמרת בחוכמה להיט חדש המבוסס על "לא, לא, אנחנו" עשר שנים אחרי 'Rehab'.
בין השירים הטובים ביותר של לאונרד כהן, "You Want It Darker"
הוא תמיד הפתיע אותנו והדהים אותנו קולו רציני, גברי, מרמז.
לאונרד כהן שר פסוק אחר פסוק ב-'You Want it Darker' בצורה נפלאה ומאתגרת. לנושא הזה יש גוון חגיגי, טרנסצנדנטי אבל גם אפלה נדירה.
קייל קרפט, "גברת התיבה"
בגיל 27, קייל קראפט הולך דרך להפוך לכוכב גדול. יצירתו הראשונה נעשתה עבור ויניל, עם צלילים רוק קלאסיים. בין השירים הטובים ביותר באלבום הזה, Lady of the Ark בולט. בנושאים האהובים עליך, יש התייחסויות דתיות מתמשכות לאהבה ומוות.
Carlos Vives ft Shakira, "האופניים"
נושא של רגאטון מושר כדואט, טרי, מקורי ודינאמי. מעוטר בצליל גיטרה שיעבוד אותו הדבר עם או בלי הקצב הלטיני. הלחן קליט ומוצלח מאוד. ויש סוף מאוד מצחיק לשיר, ולסרטון הפרומו.
אקסטרפרלו, "משהו שונה"
האלבום האחרון של Extraperlo נקרא 'Chill here'. הוא שילוב של קטעי מנגינה שונים, אידיאלי לארוחת צהריים שקטה באיביזה. עם זאת, המילים מרמזות על אכזבה, "ציפיתי לכל כך הרבה מהעיר הזאת".
פנגוריה, "גיאומטריה פוליסנטימנטלית"
"גיאומטריית פוליסנטימנט" היא תחינה לצורות, מתחילה עם תמונה, וממשיכה עם מבוכים, תוכניות, ריבועים, כדורים, משולשים או צילינדרים.
להדגיש כמה שברים, כמו במקרה של "פולידרון אינטואיטיבי, מעגל רציונלי שעוזר לנו להקפיא, לכוון את הרגע".
תפוז דם, "אוגוסטין"
Un גישה מינימליסטית, המורכבת מגיטרה, פסנתר ומכונת תופים. ואין יותר. זהו הרכב פופ מופתי שמזכיר לנו את מיטב השירים של שנות ה-80.
בסרטון האמן ממקם אותנו בפונדק סטונוול של שכונת גריניץ 'בניו יורק, שממנה נוצרה מחאת הגאווה הגאה.
אנדי שאוף, "הקוסם"
"הקוסם" ממוקם ב מסיבה, שבה הדמויות סובלות עבור מי שלא מגיע, למי שעושה צחוק מרגשותיהם, למי שמתעלם מהן או אפילו מת מבלי שהשאר ישים לב.
קולו של אנדי שוף עולה בין סט מיתרים וגיטרות חשמליות.
ברונו מארס, "24K Magic"
אחרי ההצלחה של 'Uptown Funk', '24K Magic' היה המשך ראוי. שיר רטרו, אבל מאוד מקסים, קליט וחושני. עם הרבה קרס והפקה ללא דופי.
ליידי גאגא, "אשליה מושלמת"
שיר בעיקר מצחיק, עם פזמון קליט. ליידי גאגא עם הנקודה המטורפת שאליה היא הורגלת אותנו. הנושא נמשך שלוש דקות ושנייה. שום דבר לא נראה במקרה. זה חושניות, פרובוקציה, מרד... וכישרון.
רדיוהד, "לשרוף את המכשפה"
השיר מתחיל כסינגל מאת Owen Pallett and זה נראה כמו סינגל של ביורק במהלך הפסוק השני. אנחנו יודעים שאנחנו עם אלה של Thom Yorke תודה על הקול המובהק של הסולן ועל המילים.
למרות ש"Burn the Witch" הוא לא בין השירים הטובים בכל הקריירה שלו, כן יש לו מספיק השפעה כדי שנרצה לשמוע את האלבום החדש של Radiohead.
חיות מחמד בנים, "ילדי הפופ"
ל"ילדי הפופ" יש נקודה של נוסטלגיה, של זיכרון של אותו גיל ההתבגרות שהיה לרבים מאיתנו, בקצב השירים של חיות המחמד. נושא איקוני על מה שהיה מסלולם של "החבר'ה מחנות החיות". מחווה בצורת מתנה עבור לגיון החסידים שלו.
הבית הכחול, "זה יכול להיות יותר גרוע"
אות אחת עם גוון מריר, עצוב והגותי, שמזכיר לנו את אלה של פנגוריה. מזמור בלתי נשכח, ברוח La Casa Azul. הסולנית, גוויל, שרה את זה בטון איטי, אפשר לומר זאת בהשלמה אותנטית, שובר את קולו בפזמון.
שורה, "מה הולך להיות?"
באחד אני פונה לצליל נוסחת הרדיו של ה-80, השיר הזה של Shura קליט וגורם לנו לרצות לשמוע עוד. הפזמון שלו רומנטי, מטאפורה ל אהבת נוער, נוסטלגית, מגניבה. בבריטניה יש ציפיות גבוהות מהמוזיקאי הצעיר והמבטיח הזה.
אריאנה גרנדה, "לתוך בך"
עם הרכב אינסטרומנטלי מאוד והוק יעיל לפזמון, אריאנה גרנדה ניצחה שוב.
המפולת, "פריקי סינטרה"
כפי שניתן לנחש מהכותרת שלו, שיר מפתיע ומצחיק בו זמנית. השיר הוא מיזוג של ז'אנרים שונים, מהאזנה קלה להיפ הופ דרך דאנסול-
ביונסה, "Formation"
מעבר לשיר, זה כן טקסט מוזיקלי מורכב שבו תמונות ומילים מתמזגות למכלול שבו נושאים יש בשפע. בין כל הנושאים בולטים גזענות, עוני, פמיניזם ותרבות שחורים.
דייוויס בואי, "לזרוס"
שיר עם אוויר רוק, גיטרות קשות שקובעות את הקצב, אבל עם אויר קלאסי. שיר מפתה שבו הגדולים נראה שבואי כבר מדבר אלינו מעבר, מההתחלה. הסוף לא יכול להיות משמעותי יותר: "אתה יודע שאני אהיה חופשי / בדיוק כמו הציפור הכחולה / זה לא משהו כמוני?"
ריהאנה, "עבודה"
אתה רואה את כימיה בין ריהאנה לדרייק, כשהם שרים יחד השירים הטובים ביותר שלך. עם אווירה קריבית ומתח מחושב, הריקוד הוא חושני, חם.
פרנק אושן, "נייקס"
השיר מקיף סוג של מונולוג מופנם, שם אתה מוזמן לשקף על אהבה וצרכנות. הוא משלב שלושה קולות שונים: האפיטופאדה, הבוחן והאמיתי. התוצאה היא הרכב מלא תשוקה ורגישות מלודית.