העשור של שנות ה-80 פירושו הקידוש של דיוויד קרוננברג כאחד הנציגים הגדולים ביותר של מדע בדיוני ואימה. קלטות כמו "וידאודרום" ובעיקר "הזבוב" הובילו אותו ל- הכרה בינלאומית.
ב-1981 הבמאי הקנדי מצלם את «סורקים«, סרט בשורה של אימת הגוף שלו ששומר אותו בפרמטרים של תת-ז'אנר הגור כמקובל בו.
שנתיים לאחר מכן, הוא הביא למסך הגדול את העיבוד לרומן של סטיבן קינג, «האזור המת«, אחד הספרים העשויים הטובים ביותר של הסופר ואחד הסרטים, שלמרות שהיה מתחת לכותרות המאוחרות של הבמאי, כבר התחיל להיות בעל איכות מסוימת. הסרט הזה היה ההפקה האמריקאית הראשונה, ואחת הבודדות, של קרוננברג.
באותה שנה הוא עשה את סרטו הטוב ביותר עד כה, סרט הקאלט «Videodrome", פנינה אמיתית של סייברפאנק שאנדי וורהול עצמו סיווג כ"כתום השעון של שנות ה-80".
לקרוננברג לקח שלוש שנים להוציא שוב סרט, ב-1986 ושוב של הפקה אמריקאית, «הזבוב"האם הסרט שהעניק לו הכי הרבה תהילה עד היום, בעיקר בגלל שהוא זכה באוסקר, הסרט האיפור הטוב ביותר על השינוי הגדול שג'ף גולדבלום עשה לאיש הזבוב הזה". עוד סרט פולחן שמשאיר את הקולנוען להיסטוריה.
ואם שני הסרטים הקודמים שלו היו באיכות גבוהה, זה שהוא יצלם ב-1988 לא היה רחוק מאחור. «בלתי נפרד»נחשב בעיני רבים לסרט הטוב ביותר של יוצר הסרט, וזה ללא ספק אחד משיאי הפילמוגרפיה שלו. לבימוי הנהדר של קרוננברג עלינו להוסיף את הפרשנות הכפולה המרהיבה של ג'רמי איירונס, כגיבורי התאומים של המותחן הזה, שבסוף שנות ה-80 עבר את מיטב הרגעים שלו.
מידע נוסף | מאסטרס לקולנוע: דיוויד קרוננברג (שנות ה -80)
מקור | ויקיפדיה
תמונות | javierdelucas.es cineblog.it