ערבים כמו אתמול בלילה בלאס ונטאס, הראשון מבין שני הלילות ההיסטוריים במדריד עם אזלו כרטיסים במשך חודשים, מאשרים את הבריאות הטובה של קשה במיוחד, במיוחד מבחינת כוח כינוס, והם מאשרים כמעט ללא ספק כלהקה הספרדית החשובה ביותר של הרגע. בתירוץ להציג את אלבומו האחרון,'לכל הקהלים', כ -17.000 איש - על פי נתוני היזם - התאספו כדי ליהנות מסיור שכבר עבר במדריד ביוני (ליתר דיוק, מאת ריבאס ואסיאמדריד, לאחר הביטול בלגאנס בגלל ליקויים במקום).
הכותרת מתאימה יותר מתמיד, שכן הלהקה, לאחר שחרגה את הקטגוריה של קלאסיקה או כוכבת - ושעד ש"אגילה" (1996) בקושי היה לה מקום בתקשורת המיינסטרים - מושכת אליה קהל הכי ססגוני, בין שעיר ל מוטות ממותגים, ללא חשד להגדלת המספר עקב יציבה ריקנית. כאן אנשים מכירים את השירים ושרים אותם. רוב אינייסטה ולהקתו, שנולדו בפלסנסיה לפני כמעט 30 שנה, אינם דורשים קידום כדי להביא כל אלבום חדש למקום הראשון במכירות, כפי שקרה עם האחרון, אחד מרבי המכר של 1, למרות שסונן על ידי עובד שבסוף הוא נעצר.
כמעט תמיד יש חשק לאקסטרמודורו, אך הפעם אולי יותר, מכיוון שהסיור הקודם שלו הוגבל ל -12 קונצרטים פופולריים מאוד, אך בתוכנית זו מתוכננים כ -40 מופעים בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו, שהחל במאי בסראגוסה וכבר קיבל כ 200.000 איש. הפגישה הראשונה בזירת השוורים לאס ונטאס הגיעה באמצע המסע הזה דרך ספרד, כשהאנרגיות עולות על גדותיה וקצב ממוצע נוח של שני קונצרטים בשבוע שמאפשר להם לתת הכל על הבמה.
שירים חדשים שולטים ברפרטואר, אבל אינייסטה והחבורה שלו כמעט ולא שוכחים אף אחד מהאלבומים הגדולים בתולדותיהם. "Extraterrestre" האינסטרומנטלי, מתוך "שירים אסורים", מתחיל מופע שבהתחלה, ללא קולו של אינייסטה, יכול היה להיראות אמריקאי במריטה שלו, בעוצמתו ובסצנוגרפיה שלו, אופייני יותר לאבנים, עם מיכל מתכתי נהדר יורד אל הקרשים ומשחרר את העומס. יש את רוב אינייסטה, מיזוג סוחף של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס עם גזרת המקור שלהם, הן בצורות ה"טרנסגרסיביות" שלהם והן בפסוקי המלט והעשן שלהם, שהוא אפילו לא צריך את הכותרות של "אדוני". כי אפילו הממשלות השמרניות מעניקות לו הצטיינות (מדליית אקסטרמדורה).
"שמש חורף", "מחפשים ירח", "שביל הדלת"... הלילה הולך פחות או יותר לפי התוכנית. "תודה שחזרת למקום שבו אתה מבוקש בלי שתחזור", זועק הזמר באחת מפניותיו הראשונות למכובד. עם "מאמא" השואג והפרוש (אל תחפשו טילדה, כי אין לו) ו"גולפה" הרפרטואר מתחיל לקבל אישיות משלו. אחריהם מופיעים "Calle Esperanza s/n" ו-"טירוף חולף". "Canta la frog" שלא שוחרר נשמע והוא מבקש מהקהל לא להקליט את ההופעה בניידים כדי לשמור על ההפתעה בהופעות מאוחרות יותר. זה כמעט מצליח, לפחות במונחים פרופורציונליים.
בהמשך הוא משחרר את "מבוא מתוק לכאוס", "תנועה שנייה: החוץ" ו"פרק רביעי: מציאות", מתוך האלבום "חוק מולד", זה שסימן אותם יותר מכל אחרי שש שנות בצורת יצירתית, עם מבנה לא טיפוסי ומהפכני לתשלומים אלה, בהתאם לאופי האנרכי של מחברו. מהגרוע של הלילה, ההפסקות המתמשכות בין שיר לשיר והפסקה של 15 דקות המחלקת את הקונצרט לשתי מערכות. לפחות המנה השנייה מוגשת ביתר זריזות ופותחים אותה עם ההצלחה "Jesucrito García" (זו של "I am Evaristo, the king of the deck").
לאחר מכן, התופים של "Poema surcogido" הציפו אותנו, אהבו את "Tango suicida", זזו עם אמירת הפסוקים מאת פרנסיסקו מ. אורטגה פאלומארס בתחילת "המתנה" וטירוף משוחרר עם "ליצן כל כך", הפתעה מונומנטלית. שהם לא מנגנים בכל קונצרט. ההתלהבות עולה על גדותיה ב"זונה" וניכר שהניסוי של הפרדת הקהל הכי רגוע (בצד שמאל) לפאנקי יותר (בימין) עובד באופן קבוע, בעצם כי כולם קופצים לכאן. עם קינוחים, כולל גרסה של "Rockin All Over The World" מאת ג'ון פוגרטי, אינייסטה והחברה ציינו יותר משלוש שעות של קונצרט.
מידע נוסף | אקסטרמודורו: המשמר האזרחי מעכב את הנאשמים בפריצת 'לכל הקהל'
ויה | EFE