אמש ראיתי את הסרט «זונה«, מתורגם כ-«אני כלבה", של ירח, המכונה גם מריה לידון. סרט ספרדי, משנת 2004, שעורך סיור ב זנות בספרד.
העלילה מתמקדת בקול נרטיבי, נקבה, שעורכת מחקר לכתיבת ספרה. היא זו שעושה את הדיווחים לזנות ולג'יגולו השונים, ומביאה גם את נקודת המבט שלה באמצעות קול ההעברה. במקביל, מסופר גם סיפורן של שתי נשים המתגוררות באותו בניין כמו הסופר, אחת מהן היא זונה, והשנייה נכנסת לעסק מתוך צורך כלכלי.
הסרט יכול להיכנס לאסכאטולוגי או להיפר-מפורש ללא כל אי נוחות, אך הוא נשאר ברמה בגבול בין הנאמר לבין מה שלא נאמר, מה שמעלה את דמיונו של הצופה לנחש מה הוא אוהב לנחש. זהו סרט שמעולם לא ניתן להתייחס אליו כטעם רע, אך אני מאמין שעם הגובה הוא מדבר על נושא שמעטים העזו לגעת בו, בהיותו מין, בכל מדינות העולם, הוא נושא טאבו שמעטים מתגאים בו להביע את דעתם.
הסרט הוא מבוסס על הספר «זונה» מאת איזבל פיסאנו, שהיא זו המספרת בעלילה כיצד היא מתגבשת.
מה שנראה לי הכי מעניין הוא העובדה שהוא לא מתמקד רק בקהילה הספרדית למחקר שלה, אלא מכסה גם את כל הלאומים העוסקים במקצוע בארץ. כמו גם לראיין במאי קולנוע וצלמים פורנוגרפיים, להבדיל בין המקצועות במה שאנשים רבים רואים אותו דבר.
סרט שאין בו מידה של וירטואוזיות, אך לדעתי מעניין לצפות בו.
"זונה", ("אני, זונה")
כתובת: LUNA
גיון: אדלה איבנז, איזבל פיסאנו
שנה: 2004
בארץ: ספרד
משך הפעילות: 87 דקות