ראינו "החזקה תופת»לפני זמן רב, והוא הפך לאחד הפניות לעידן המבריק של VHS. איתה, פד אלווארז הפגין את יכולתו לצלם אימה. עכשיו מגיע "אל תנשום", וכולנו מצפים ממנה לשבת במושב הקולנוע שלנו, מוכנה להיבהל ולפחד מאוד.
"אל תנשום" הוא סרט אימה טוב. אפשר לתהות אם נזכור שצפינו בו יותר מדי מאחת הקלאסיקות הגדולות, "מרתף הפחד".
פדה אווארז נותן לכל הדמויות שלו אוויר אנושי, מעל האווירה הקסומה האיומה שמספק המסך הגדול. הספקות וחוסר הוודאות של הדמויות הללו הן קבועות. אלווארז משתמש בדימוי המטריד ביותר, יחד עם שימוש מושכל בצליל, כדי לעורר בצופה תערובת של תחושות שונות.
לבמאי יש מיומנות רבה בשילוב טריקים כדי להפתיע את הצופה, מבלי ליפול ברצף של השפעות מלאכותיות. מספיק כדי למשוך תשומת לב.
יש סרטי אימה שבהם הרצף הראשון הוא חתימת הבמאי. הם פרולוגים שמזמינים אותך להיכנס לבית טרור ולזהות את מחבר הרצפים. כדאי לזכור את צילומי האוויר של "הזוהר", את המצלמה האינטרוספקטיבית של "החזקה התופת" ואת תנועות הגישה המתקדמות של פתיחת "אל תנשום".
הסרט מתרחש בעיר מפחידה במישיגן, שם נראה שאיש לא שומע את הצרחות, ושם ניתן לגרור את גופה של אישה ברחוב מבלי שאף אחד ישים לב לכך.
בין מרכיבי הפחד האותנטי, הרוטוויילר האכזרי שמופיע בסרט הוא גיבור כמה מהרצפים הטובים ביותר של 'אל תנשום'. נראה כי הכלב שיצר סטיבן קינג זכה לכבוד. אבל יש עוד. העיוור שמגלם את סטיבן לאנג, חייל לשעבר שנדמה שהוא "מכה מסביב לשיח" הוא מרכיב מטריד ומטריד.
סרט חיוני לכל חובבי סרטי האימה.