איגנסיו מטאוס, פייר בנזיט, רפאלה אגוגו וג'ורדי וילצ'ס ב'לה בנדה פיקאסו'.
פריז, 1911. המונה ליזה נעלמת מהלובר. פבלו פיקאסו וגיום אפולינר נעצרים ומתעמתים. פבלו זוכר איך גיום הכיר לו צעיר אתלטי בשם אל ברון, ואשר לאחר שנודע על הקסם שלו לכמה פסלים איבריים, החליט לגנוב אותם מהלובר ולמכור לו אותם במחיר מצחיק. הפסלים הללו היו ארבע שנים לפני ההשראה לציור הקוביסטי הראשון, "הגברות הצעירות מאביניון". פבלו הוא ספרדי, גיום הוא פולני ואל ברון הוא בלגי. והעיתונות מדברת על כנופיה בינלאומית שהגיעה לצרפת כדי לשדוד את המוזיאונים.
'לה בנדה פיקאסו' מבוסס על הסיפור האמיתי של גניבת "לה ג'וקונדה" ממוזיאון הלובר ב-1911; כתוצאה מאותו אירוע, נעצרו פבלו פיקאסו וגיום אפולינר והואשמו בביצוע הפשע. וכמובן שלנו פרננדו קולומו נאלץ לנצל את המצב הקומי הזה, עבורו הוא סמך בין היתר על איגנסיו מטאוס, פייר בנזיט, ליונל אבלנסקי, רפאלה אגוגו, ג'ורדי וילצ'ס ולואיז מונו.
עם הסרט הזה זה קרה לי כמו רבים, זה אתה לא יודע אם למקם אותו בז'אנר של מותחן, דרמה או קומדיה, אבל לבסוף, אני חושב שהכי מתאים יהיה קומדיה, כן. אבל האמת היא שזו תהיה קומדיה בחצי מצערת, שכן הנרטיב שבו השתמש קולומו, עמוס בפלאשבקים, מטריד.
ובכל זאת, אני חייב להודות בכך קולומו הצליח לחזור לקו של סרטים אחרים שלו, כמו 'Al sur de Granada' או 'Los años barbaros', שבהם פגשנו דמויות היסטוריות, ובמקרה הזה אנחנו שקועים באנקדוטה הזו של פיקאסו, אפולינר, מאטיס ושאר חברי הלהקה, די מדויק, אם כי עם פחות דינמיות מאשר בקודמים.
מה שלא ניתן לומר על 'לה בנדה דה פיקאסו' הוא שזו עבודה שבוצעה בחיפזון, אומרים שקולומו עבד על התסריט שלו 8 שנים והפוסט-פרודקשן שלו, מלא באפקטים מיוחדים, נמשך כמעט שנתיים נוספות, דחיית הבכורה עד 2013. מלבד קשיי שפה, מדוברות בסרט עד ארבע שפות.
עוד מידע - הקולנוע הספרדי שנראה בשנת 2013
מקור - labutaca.net