העיתון הארגנטינאי קלרין פרסם פתק לגדול הביטל לשעבר, ובו דיבר האלבום האחרון שלו, שהוקלט בשם הבדוי הכבאי. שם הוא הסביר איך זה להקליט עם מפיק בגודל של נוער (שיתף פעולה עם U2 ו- The Verve), מהצליל שמתעורר ויכוחים חשמליים, האלבום המדובר, והציפיות והאתגרים שעולים מדי יום.
עם חותמת ניסיונית חזקה, התוודה מקרטני כי בעזרת ארגומנטים חשמליים הוא מנסה לחלוק כבוד לדור ביטניק שלם, כמו גם הספרות ובעיקר, ההשפעה שמחברים כמו אלן גינסברג, וויליאם בורוז ופרלינגהטי, בהרכב ובהרכבה של האלבום.
היה גם זמן לחשוף את הנוסחה שמחזיקה אותך הוא השתוקק לעבר עם אנקדוטה מעברו הביטל, עם לנון, רינגו והאריסון.
לאחר מכן, חלק מהראיון:
¿מאיפה "טיעונים חשמליים"?
זה בא מביטוי שלקחתי משיר של אלן גינסברג. נראה שזה מתאים לרוח האלבום. הוא הכיר את טכניקות החיתוך של וויליאם בורוז, מחבר הספר "ארוחת הצהריים העירומה". חשבתי לקחת כמה מילים ולהוסיף כמה משלי באותו הטון. חיפשנו דברים כמו Ferlinghetti, Ginsberg ובחורים כאלה. הסתכלתי בספרי שירה. הוא היה לוקח מילה ומשלב אותה עם ביטוי משיר אחר. הוא חיבר את המילים והעניק להן משמעות.
פגשת את בורוז?
כן, אבל לא טוב. הוא היה חידתי ולא דיבר הרבה. היה לי אולפן קטן בווסט אנד בלונדון, שם היה מקליט Revox ומיקרופון להדגמות. שכרתי את המרתף לכמה חברים שלו והם שאלו אם וויליאם יכול להשתמש במכונה שלי. הוא הקליט דברים, אבל דיברתי לאחרונה עם בארי מיילס, שרשם הקלטות של Burroughs, והוא אמר שההקלטות האלה אבדו לנצח.
החלטת להפוך את "ארגומנטים חשמליים" ליותר מבוססי שירים?
שני האלבומים האחרים של Fireman היו כלי נגינה. בדרך כלל, כל הנושא מבוסס על אקורד, כמו במוזיקה הודית. כשאנחנו עוברים לתיאוריית "יותר מאקורד אחד", אנו נצמדים לתיאוריה "מה דעתך על קצת שירה?". הפעם השתמשנו ביותר מאקורד אחד והחלטנו להסתעף ולשיר יחד.
היית אומר שהם נבהלים מההיררכיה המיתולוגית שהקיפה את הביטלס מאז אמצע שנות השישים?
החלטנו שאנחנו מאוימים מדי מהלחץ של להיות הביטלס וצריכים לעשות "שיר של פול מקרטני" או "שיר של ג'ון לנון" אז עלה לי הרעיון ללהקת מועדון לבדות לבבות של סרג'נט פפר, הרעיון של מעמיד פנים שאנחנו לא הביטלס אלא הלהקה האחרת. זה היה מאוד משחרר. זה איפשר לנו ללכת למקומות שלא חשבנו שהם בהישג ידנו.
לאלבום זה נראה שהוא אימץ את האסתטיקה של המשורר הקצב ש"הדבר הראשון שאתה חושב עליו הוא הטוב ביותר ".
כן, לא כתבתי שום מילים, אז היינו צריכים לאלתר אותם כל יום באולפן. למרות שפחדתי מעט, היה מרגש מאוד ללמוד לעבוד כך. הכל נעשה ביום אחד, בסגנון השירה הקצב הטוב ביותר. עשינו שם הכל, תוך כדי תנועה.
האם חשוב לך להמשיך לקחת סיכונים יצירתיים בשלב זה של הקריירה שלך?
מבחינתי עדיין חשוב לקחת סיכונים. אולי במקומי אחרים יחשבו, "טוב, עדיף לשחק בטוח", אבל זה אף פעם לא קורה לי. המחקר מרגש אותי. אני מתרגש ואומר, "כן, בוא נעשה את זה", ורק אחר כך אני מבין שלקחתי סיכון.
לקריאת הראיון המלא, גללקק כאן
מקור: תרועה